כבר שנים רבות שקפריסין היא תחנת-סחר חשובה בין אירופה לבין המזרח התיכון ואפריקה, ובמהלך ההיסטוריה שמו עליה עין כובשים רבים. בתחילה כבשו אותו המיקנים, אחר-כך הפיניקים, המצרים, האשורים והפרסים. אלכסנדר מוקדון כבש את האי מהם, ואחריו תפס אותו תלמי הראשון. רומא השתלטה על האי ב-58 לפני הספירה ושמרה על שלום ועל ביטחון יחסיים עד למאה השביעית, אז התחיל המאבק על האי בין האימפריה הביזנטית לבין המוסלמים, מאבק שנמשך שלוש מאות שנים. בשנת 1191, במהלך מסע צלב, נכבש האי על ידי ריצ'רד לב הארי, אבל העם הקפריסאי התמרד (אחד התושבים הרג את הנץ של ריצ'רד, וכנקמה אולץ להרוג כמה מקומיים אחרים), והוא מכר אותם לאבירים של מסדר הטמפלרים. הטמפלרים מכרו את האי לאביר הצרפתי גי דה לוזיניאן, ויורשיו החזיקו בו במשך 300 השנים הבאות, תוך דיכוי תרבותי, אבל עשו פלאים בכלכלה. בני ונציה השתלטו על האי ב-1489 וסולקו במהרה על-ידי האימפריה העות'מנית המתרחבת, וזו שלטה בקפריסין במשך 300 שנה לפני שהעבירה את האי לבריטים.
היסטוריה מודרנית
ב-1925 הפכה קפריסין למושבה בריטית, אבל אז כבר נמאס לקפריסאים להיות כלי משחק בידיהן של האימפריות, והחלה תסיסה עממית בשאיפה להגדרה עצמית. תסיסה זו שימשה בסיס לסכסוך היווני-תורכי: בעוד שקפריסאים יווניים רבים רצו להתאחד עם יוון (תנועה שנקראה אנוסיס – enosis), לא התלהבו מכך התושבים ממוצא תורכי שבאי. בשנת 1950 תמכו כבר באנוסיס הכנסיה האורתודוקסית הקפריסאית והרוב המוחלט של הקפריסאים היווניים. כתגובה, ניסחו הבריטים חוקה חדשה, שהתקבלה על ידי האוכלוסיה התורכית, אבל הארגון הלאומי של לוחמי החופש הקפריסאיים התנגד לה – הם רצו אנוסיס או לא כלום, והחלו במלחמת גרילה נגד הבריטים.
באוגוסט 1960 העניקו הבריטים עצמאות לקפריסין. מקריוס היווני היה לנשיא, והתורכי קיוקיוק לסגנו. ב-1964 פעל מקריוס להידוק הקשרים עם יוון, דבר שעורר התנגשויות אלימות בין התושבים היווניים לתורכיים, והאו"ם שלח כוח שלום לפשר ביניהם. ב-1967 אירעה ביוון הפיכה צבאית, הקולונלים תפסו את השלטון, והאנוסיס הושעה, כיוון שאפילו אוהבי יוון המסורים ביותר לא רצו להתאחד עם הדיקטטורה החדשה. אבל יוון לא ויתרה: ב-15 ביולי 1974 סילקו הקולונלים את מקריוס והחליפו אותו במנהיג בובה. תורכיה הגיבה בפלישה לקפריסין, היוונים נסוגו במהירות, אבל התורכים לא ויתרו והשתלטו על השליש הצפוני של האי, תוך שהם מאלצים 180,000 קפריסאים יווניים לברוח מבתיהם. ב-1983 הכריזו הקפריסאים התורכים על מדינה נפרדת, והעניקו לה את השם "הרפובליקה התורכית של צפון קפריסין". עד כה, תורכיה היא המדינה היחידה שהכירה במדינה זו.
שיחות שלום התקיימו מעת לעת, אבל קפריסין נותרה מחולקת. כיום פועלת הרפובליקה לקבלה לאיחוד האירופי (מה שיעמיד את תורכיה במצב לא נעים, ככובשת שטח ממדינה החברה באיחוד), בעוד תורכיה הגיבה באיום של סיפוח הצפון. האו"ם מצמצם את נוכחותו בקפריסין, ומספר סכסוכי הגבול המקומיים עולה בהתאם. באוגוסט 1996, אירעה ההתנגשות החמורה ביותר מאז 1974 בין קפריסאים יווניים לבין התורכיים. הדרום זוכה לחימוש מצרפת, מרוסיה ומהרפובליקה הצ'כית, בעוד הצפון בונה את חימושו ממקורות אספקה תורכיים. ב-1998 הציבו בדרום טילים רוסיים, במקביל לפתיחתו של בסיס חיל אוויר בפאפוס, וצעדים אלה דרדרו עוד את מערכת היחסים בין שני הצדדים. עם זאת, הן תורכיה והן קפריסין עושות מאמצים להתקבל כחברות מלאות באיחוד האירופי, מה שכנראה יאלץ אותן לפעול במהירות למציאת פתרון לסכסוך.
מה אפשר למצא בקפריסין היוונית? אטרקציות, אתרי תיירות, ערי נופש ועוד!
איה נאפה – Ayia Napa
עיירת התיירות החשובה והעיקרית בקפריסין משופעת במועדוני לילה, מסעדות, חופי רחצה ובעיקר המוני צעירים חוגגים. העיירה, המזכירה באופיה את איביזה, או להבדיל, אילת, סוחפת אליה תיירים מכל רחבי אירופה, הבאים להתפרק ולהשתולל במסיבות המפורסמות של העיר.
באיה נאפה אפשר למצא את עולם המים – WaterWorld שהוא פארק המים גדול במיוחד, עם כ-20 מתקני מים.
שעות פתיחה: 10:00 – 18:00.
מחירי כניסה: 12 פאונד למבוגר, 8 פאונד לילד מתחת לגיל 12. ניתן להשיג כרטיסים זולים יותר אצל נהגי המוניות.
לרנקה – Larnaca
העיר בה נמצא נמל התעופה הבינלאומי של קפריסין יושבת על החוף הדרום מזרחי של האי. זוהי עיר תיירות ראשית במעלה, ומטיילים מכל רחבי אירופה באים לכאן בתקופת הקיץ. לרנקה מציעה שפע של פעילויות ואתרים, ביניהם האגם המלוח הסמוך לעיר, צלילות לספינות טבועות לחופי העיר, וסיור בעיר העתיקה, שהיא כנראה החלק הקדום ביותר בקפריסין.
לימסול
עיר מרכזית בקפריסין שחובה לבקר בה במהלך הטיול שלכם עם מגוון אטרקציות מתוירות.
כירוכיתיה – Khirokitia
אחד המקומות הכי מתוירים בקפריסין היוונית. הכל פה!
